הדרכה בהלכות פסח
בית חב"ד כרמי גת
הדרכה בהלכות פסח
- חוברת הדרכה בהלכות פסח המתאימה לפסקי הספרדים וחב"ד בעריכת רב העיר הגאון הרב משה הבלין שליט"א
- שלושים יום קודם החג
- מנהגי חודש ניסן
- ברכת האילנות
- בדיקת וביעור חמץ
- חמץ בזמן האיסור
- הקפדות נוספות בפסח
- מצוות ליל הסדר
הקדמה
מהו חמץ?
גרעיני תבואה או קמח של חמשת מיני דגן (חיטים, שעורים, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון) שבאו במגע עם מים ושהו אחר-כך מבלי שיעסקו בהם כ-18 דקות, יש להם דין חמץ.
החמץ אסור באכילה ובהנאה, וכן אסור להשהות ברשות יהודי חמץ במשך כל ימי הפסח, אפילו אם החמץ מעורב בדבר אחר.
כלי חמץ
כיון שאיסור חמץ הוא ב"משהו" – כמות קטנה ביותר, לכן אין להשתמש בפסח בכלים שהתשמש בהם בחמץ, מאחר שבלעו מהחמץ. נוהגים להשתמש בכלים מיוחדים לפסח. אך מי שאין ידו משגת, ורוצה להשתמש בכלים הרגילים – יבואר בהמשך בהלכות הגעלה כיצד להכשירם.
זמני החג:
- יום רביעי י"ד ניסן תש"פ 8.4.20 ערב חג ראשון של פסחסוף זמן אכילת חמץ: 10:11 ולמנהג חב"ד: 10:34
- סוף זמן שריפת חמץ: 11:27 ולמנהג חב"ד: 11:39
- יום חמישי ט"ו ניסן חג ראשון של פסח 9.4.20
- יום שישי ט"ז ניסן ערב שבת חול המועד 10.4.20
- יום שלישי כ' ניסן ערב חג שביעי של פסח 14.4.20
- יום רביעי כ"א ניסן חג שביעי של פסח 15.4.20
א. שלושים יום קודם הפסח
- החל משלושים יום לפני הפסח (י"ד באדר), ראוי לכל אדם ללמוד ולחזור על הלכות פסח כדי שיהיו שגורים בפיו [1] .
- במשך שלושים יום אלו, טוב להיזהר שלא ידבק חמץ על חפצים שונים, באופן שיהיה לו קשה אחר-כך להסירם.
- כמו-כן, נזהרים שלא יתפזרו פירורי חמץ במקומות שונים בבית, ומשגיחים על הילדים [2] .
- אדם העוזב את ביתו בתוך שלושים יום אלו, כגון שיוצא לעסקים או למילואים וכיוצא בזה – חייב לבדוק חמץ בליל יציאתו עם נר, ללא ברכה גם באם לא מתכנן לחזור לביתו לפני חג הפסח. אבל אם אשתו נשארת בבית, אינו צריך לבדוק בעצמו, אלא אשתו תבדוק בליל י"ד בברכה [3] .
- מנהג מקובל בישראל שכל קהילה וקהילה גובה מחבריה "מעות חיטים" לפסח, כדי לחלקם לנצרכים עבור קניית מצות. ואם נותר מהכסף מהמעות חיטים, יתנו אותו לעניים עבור שאר צרכי החג [4] .
- מתקנת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, להשתדל לשלוח לחג הפסח למשפחתו וידידיו מצות עגולות שמורות אפויות יד, לכל הפחות עבור ליל הסדר.
ב. מנהגי חודש ניסן
- בכל חודש ניסן אין אומרים תחנון, וכן בשבתות אין אומרים אב הרחמים לפני מוסף, ובתפילת מנחה אין אומרים צדקתך. וכן לפי מנהג הספרדים ומנהג חב"ד אין אומרים מזמור "למנצח… יענך" ו"תפילה לדוד" [5] , אבל שאר קהילות האשכנזים אומרים, ולמנהג חב"ד גם אין אומרים בימי שני וחמישי א-ל ארך אפיים [6] .
- אין מתענין בכל חודש ניסן, אבל הבכורים מתענין בערב פסח. תענית יחיד: למנהג הספרדים – מותר להתענות כל החודש, מלבד ימי החג, ראש חודש ואסרו חג. למנהג האשכנזים – בראש חודש מותר. והוא הדין לתענית חתן וכלה ביום חופתם. ולמנהג הספרדים, חתן וכלה אין נוהגים להתענות כלל [7] .
- נוהגין שלא להספיד בחודש ניסן הספד על מת אלא על תלמיד חכם בשעת הלויתו, ומכל מקום מותר לערוך אזכרה ביום השבעה אוהשלושים וימנעו מלהספיד בשבחו/ה של הנפטר/ת אלא יאמרו דברי התעוררות ותשובה לזכרו/ה של הנפטר/ת.
- לאחר הקמת המשכן בראש חודש ניסן, הקריבו נשיאי השבטים קרבנות בכל יום, החל מראש חודש ועד י"ב ניסן. לכן, נוהגים לומר בכל יום לאחר תפילת שחרית פרשת הנשיא שהקריב באותו היום. וביום י"ג ניסן אומרים "זאת חנוכת המזבח" עד "כן עשה את המנורה", שהוא כנגד שבט לוי.
ג. ברכת האילנות
- היוצא בימי ניסן [8] ורואה אילנות שמוציאים פרח, צריך לברך "ברוך אתה … מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם.
- אינו מברך אלא על הראיה הראשונה שבכל שנה.
- אין מברכים אלא על אילנות מאכל ולא על אילנות סרק.
- המדקדקים, מקפידים לברך על שני אילנות המוציאים פרחים [9] . לכתחילה ראוי לברך על שני אילנות מאכל משני סוגים שונים ובדיעבד ניתן לברך גם על אילן אחד [10] .
- מן הדין מותר לברך ברכת האילנות בשבת, ויזהר שלא יוציא את הסידור במקום שאין עירוב.
ד. שבת הגדול
- נוהגים להפטיר בשבת הגדול "וערבה לה' וגו'" אבל למנהג חב"ד מפטירין "וערבה" רק כששבת הגדול חלה בערב פסח.
- בשבת הגדול (כשלא חלה בערב פסח) נוהגים שהרב דורש לפני הקהל הלכות החג.
- בשבת הגדול לאחר תפילת מנחה, למנהג האשכנזים, אומרים מההגדה מ"עבדים היינו" ועד "לכפר על עוונותינו" לפי שבשבת זו החלה הגאולה והחלו הניסים.
- אם ליל פסח חל ביום חול במוצאי שבת הגדול לאחר תפילת שמונה עשרה של ערבית, אין אומרים "ויהי נועם" ו"ואתה קדוש". ולמנהג הספרדים נוהגים לומר, ויש שנהגו לומר רק "ואתה קדוש".
ה. מכירת חמץ
- יהודי שיש ברשותו חמץ בפסח, עובר בכל רגע ורגע על איסור "בל יראה" ו"בל ימצא", והחמץ אסור בהנאה לעולם, אפילו אם ביטלו קודם הפסח. לכן מי שיש לו חמץ ורוצה למכרו לגוי, מותר למכרו לפני הפסח, בשעה שהחמץ עדיין מותר בהנאה. וצריך להחליט בדעתו שמוכר אותו מכירה גמורה ומוחלטת.
- את החמץ שברשותו יכול למכור עד סוף זמן שריפץ חמץ, שהיא סוף השעה החמישית מתחילת יום י"ד ניסן.
- היות ויש במכירה הרבה פרטי דינים, נוהגים למכור את החמץ על-ידי שחותמים על שטר הרשאה לרב מוסמך, והרב מוכר את החמץ לגוי.
- יש להזדרז למכור את החמץ מבעוד מועד, ולא להשאיר לרגע האחרון, היות שאת החמץ הרב מוכר לגוי כבר בבוקרו של ערב פסח.
- למנהג חב"ד נוהגים למכור גם את הכלים של חמץ [11] ואין צריך לטובלם לאחר החג.
- עפ"י תקנת בעל התניא זי"ע, מוכרים את החמץ לגוי ע"י ערב קבלן. וכן נהוג בהרבה קהילות ישראל, וכן הנהיג בעירנו הגאון הרב שלום דרמר זצ"ל רב העיר.
- נוהגים לעשות קנין סודר בשעה שחותמים על שטר הרשאה לרב או לבא כחו, למכור את החמץ.
- כל הכלים שאינו מגעיל לפסח, יש לשפשפם היטב בערב פסח לפני השעה השישית מתחילת היום, ולהדיחם באופן שלא יהא חמץ ניכר עליהם, יניחם במקום שאינו רגיל להסתובב שם בפסח. וטוב לסגור אותם ואת החמץ שמוכר בחדר מיוחד ולהצניע את המפתח לחדר עד אחר הפסח.
- אם אין לו חדר פנוי יכול גם לסגור את הכל בארון שאינו משתמש בו בפסח, ויסמן שהארון מכור לגוי.
- מי שאינו יכול לבוא למכור חמץ בעצמו יכול לשלוח הטופס המצורף לחוברת זו בסוף הליקוט, ולהביאו עד יום ג' י"ג ניסן תש"פ למועצה הדתית או לישיבת חב"ד רח' אליהו הנביא 5.
- כל אדם יראה לדאוג לקרוביו, שכניו ומכריו שגם הם ימכרו את החמץ שלהם. ניתן למכור את החמץ גם ללא ידיעתם, מדין "זכין לאדם שלא בפניו", אך עדיף שיודיע להם אחר-כך שזיכה אותם.
- במוצאי שביעי של פסח, יש להמתין עם אכילת חמץ כשעה לאחר צאת החג, שאז בוודאי הרב כבר קנה חזרה את החמץ מהגוי.
- כאשר חג שביעי של פסח חל ביום שישי, אין הגוי מחזיר את החמץ עד מוצאי שבת. לכן, אין אפשרות להשתמש בחמץ עד מוצאי שבת.
- כשקונה חמץ לאחר חג הפסח, יש לוודא שבחנות ישנה תעודת "מכירת חמץ" מטעם הרבנות.
ו. בדיקת וביעור חמץ
זמן הבדיקה
- בלילה שלפני ערב פסח (י"ג בניסן) בודקים את החמץ וחייבים לבדוק מיד בתחילת הלילה, דהיינו בצאת הכוכבים.
- אין להתחיל לאכול, לעשות מלאכה או ללמוד, החל מחצי שעה לפני צאת הכוכבים כדי שלא ישכח את חובת הבדיקה, וגם שלא יאחר את זמן הבדיקה ואפילו התחיל באחד מדברים אלו יותר מחצי שעה לפני צאת הכוכבים, חייב להפסיק כשיגיע זמנה בצאת הכוכבים. ולמנהג הספרדים יש אומרים שאין צריך להפסיק [12] .
- אם מבקש מחברו שאינו לומד שכשיגיע זמן הבדיקה יזכירהו ויפסיקו מלימודו, מותר לו ללמוד עד זמן הבדיקה.
- על הציבור להתפלל ערבית מיד כשיגיע צאת הכוכבים, בכדי שיוכלו לבדוק את החמץ מיד. אדם הרגיל להתפלל בצבור, ובלילה זה לא הגיע לבית הכנסת – עליו להתפלל ערבית תחילה בצאת הכוכבים, ורק אח"כ יבדוק. אך אם כל השנה נוהג להתפלל ערבית ביחידות, יבדוק קודם ואח"כ יתפלל.
- ציבור הלומדים בבית הכנסת שיעור קבוע ונמשך השיעור גם לאחר צאת הכוכבים, יקיימו השיעור אף בליל ארבעה עשר בניסן ויבדקו החמץ לאחר מכן. ונכון שאחר השיעור יכריזו בבית הכנסת שלא ישכחו לקיים מצות בדיקת חמץ הלכתה.
מקומות הצריכים בדיקה
- כל מקום שיש לחוש שמא הכניסו לתוכו חמץ אפילו באקראי צריך בדיקה. לפיכך כל חדרי הבית, המרפסת, החצר, המחסן, חדר המדרגות והדומה, שיש לחוש שהכניסו שם חמץ, צריכים בדיקה. כמו-כן יש לבדוק עגלת תינוק, מכונית, ארונות משחקים והדומה.
- בית הכנסת צריך בדיקה בליל י"ד לאור הנר מאחר שהילדים מכניסים בהם חמץ כל השנה.
- כל חדר הצריך בדיקה יש לנקותו קודם הבדיקה כדי שיהיה קל לבודקו. כמו כן יש לנקות תחת המיטות שמא נתגלגל לשם מעט חמץ. ונוהגין לנקותם כבר במשך היום, בכדי שיוכל לבדוק את הבית מיד בתחילת הלילה.
- יש לבדוק בחורים ובסדקים ובפינות. בחורים די לבדוק רק עד מקום שידו מגעת, והשאר די לו בביטול.
- נוהגים לשפשף הכסאות והקירות שנגע בהם חמץ.
- כמו-כן יש לבדוק ולנער את כיסי הבגדים שלו ושל הילדים, משום שלפעמים מכניסים בהם חמץ. ואין לבודקם בליל הבדיקה, היות ועדיין אוכל חמץ עד למחרת, אלא יבדקם בבוקר בשעת הביעור.
סדר הבדיקה וברכתה
- לפני הבדיקה יניח את החמץ המיועד לאכילה, במקום שמור, בכדי שלא יגרר ממנו כלום (ע"י ילדים וכד') למקומות שכבר בדק, ויצטרך לחזור ולבדוק.
- לפני הבדיקה, נוהגים להניח בבית עשרה פתיתי חמץ קשה (כגון: פיתה) כשכל אחד מהם עטוף בחתיכת נייר או בניילון בכדי שלא יתפוררו. ומניחים אותם במקומות שונים בבית, כדי שימצאם הבודק בשעת הבדיקה.
- יבדוק לאור של נר שעוה, וע"י נוצת עוף, ואת החמץ שמוצא יניח בשקית נייר. אין לבדוק לאור אבוקה.
- אם אין לו נר של שעוה, יכול לבדוק לאור נר רגיל של פראפין. ובאם אין לו נר כלל, יכול לבדוק על-ידי פנס קטן הראוי להכנס לחורים ולסדקים, אך לא יברך. ולשיטת הגר"ע יוסף זצ"ל מברך.
- לפני הבדיקה יברך: ברוך… אשר קדשנו במצוותיו וציונו על בעור חמץ. ואין לדבר בין הברכה לתחילת הבדיקה, אפילו דברים שהם צורך הבדיקה, ונכון שלא ידבר כלל כל זמן הבדיקה.
- יעמיד את בני ביתו בסמוך אליו בשעת הברכה. לאחר הברכה, יתפזרו במקומות שונים בבית ויבדקו. אך יזהרו לבדוק תחילה בחדר הסמוך למקום הברכה, בכדי שלא יהיה הפסק [14] .
- יט. למנהג הספרדים, יש הנוהגים שהבודק את החמץ מוליך עמו קערה ובה פרוסת לחם, וסכין לחטט אחר החמץ. ויש הנוהגים לשים גם מלח בקערה. ולמחרת, כשמגיע זמן הביעור, שורפים את החמץ שבקערה [15] .
- כשמסיים לבדוק – יניח את השקית עם החמץ ואת הנוצה ואת שירי הנר בקערורית כף עץ, יעטוף הכל בנייר (חוץ מידית הכף), יהדק היטב בחוט סביב הנייר, ויקשור.
ביטול חמץ בגמר הבדיקה
- מיד אחר הבדיקה יבטל את כל החמץ הנמצא ברשותו שלא מצאו בבדיקה. עיקר הביטול הוא בלב. כלומר שיחליט בלבו שכל החמץ שברשותו אינו שווה מאומה. ותקנו חכמים שיוציא הדברים הללו בפיו, ויאמר:"כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חמיתיה ודלא ביערתיה ודלא ידענא ליה לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא".
- ומכיון שעיקר הביטול הוא בלב, לכן יש להבין את מה שאומר. ואם אינו מבין את פירוש המילים בארמית יאמר זאת בעברית: "כל חמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתיו ושלא בערתיו ושלא ידעתיו, יבטל ויהי' הפקר כעפר הארץ".
- אם אמר נוסח הביטול ולא הבין את פירוש המילים, אך ידע שכוונתו לבטל את החמץ ולהפקירו, יצא ידי חובה.
- את החמץ שמצא בבדיקה, יניח במקום שמור, בכדי שלא יקחו ממנו בטעות בלא ידיעתו ויהיה צריך בדיקה.
ביעור חמץ
- ביום י"ד ניסן בבוקר עד השעה החמישית מתחילת היום, יעשה מדורה וישרוף בה את החמץ שנשאר לו ואת החמץ שמצא בבדיקה.
ט. חמץ בזמן האיסור
- מצא חמץ בערב פסח לאחר סוף זמן שריפת חמץ, או בחול המועד פסח, יבערנו מיד ויברך "על ביעור חמץ".
- מצא חמץ בחג הראשון, או בשבת חול המועד, או בחג שביעי של פסח, יכסה אותו בכלי, ולא יזיזו ממקומו משום מוקצה, ובמוצאי השבת או החג ישרפנו.
- אם מבער את החמץ במוצאי שביעי של פסח, לא יברך "על ביעור חמץ".
- מצא חמץ לאחר חג הפסח, אסור באכילה ובהנאה, ויבערנו ללא ברכה.
י. ערב פסח
- בערב פסח בבוקר משכימים לבית הכנסת להתפלל כדי לגמור סעודת שחרית בזמן המותר לאכול חמץ.
- בערב פסח ובחול המועד אין אומרים "מזמור לתודה" אחר "ברוך שאמר". ולמנהג הספרדים אומרים.
- אכילת חמץ מותרת עד סוף שעה רביעית מתחילת היום שהיא בשעה 10:11 ולמנהג חב"ד 10:34. בשעה שלאחר מכן שורפים את החמץ (וניתן גם למכור את החמץ וכן ליהנות ממנו), עד סוף שעה חמישית מתחילת היום שהיא בשעה 11:27 ולמנהג חב"ד 11:39.
- מחצות היום ואילך אין לעשות מלאכות האסורה בחול המועד. לפני חצות – מקום שנהגו בו לעשות מלאכה – עושים, ומקום שלא נהגו לעשות מלאכה – אין עושים מלאכה כל היום.
- מותר לתקן כלי ישן או בגד שנקרע אם הם לצורך המועד.
- יש להסתפר ולגזור צפרניים לפני חצות היום. אם שכח יכול לגזור ציפורניו גם אחר חצות, אבל להסתפר מותר ע"י גוי בלבד.
- אין לאכול מצה במשך כל היום. וגם ילדים המבינים את סיפור יציאת מצרים, אין לתת להם מצות בערב פסח.
- נוהגים שלא לאכול במשך כל היום, מהמינים נמצאים בקערה, עד לאחר 'כורך'.
- יש לוודא שהפרישו חלה מהמצות. ואם לא – להפריש בערב החג.
- הבכורים מתענין בערב פסח הן בכור לאב והן בכור לאם ואפילו כהנים ולויים, זכר לנס שניצלו ממכת בכורות. ונוהגים לשמוע סיום מסכת, ואוכלים בסעודת מצוה של ה'סיום', ולאחריה – ניתן לאכול אפילו סעודה רגילה.
- ילד שלא הגיע למצוות – אביו מתענה בעבורו.
יא. הקפדות נוספות בפסח
- נוהגים להקפיד לאכול בפסח 'מצה שמורה', דהיינו שהשגיחו עליה כבר משעת קצירת החטים שלא יבואו מגע עם מים. ברוב קהילות החסידים נוהגים לאכול רק מצות עבודת יד, ולא משתמשים במצות מכונה. והגר"ע יוסף זצ"ל פסק שהמצה שיוצאים בה ידי חובה בליל הסדר – יש להשתמש במצת עבודת יד, ובדיעבד יוצאים ידי חובה גם במצת מכונה.
- למנהג האשכנזים, אין לאכול בפסח מאכלים העשויים מקטניות. דהיינו: אורז, תירס, חומוס, עדשים, שעועית ועוד, וכל מאכל הנעשה מהם. רוב הספרדים אינם חוששים לזה, אך בתנאי שבוררים אותם היטב בתשומת לב הראויה שלוש פעמים.
- ספרדיה הנשואה לאשכנזי אין ראוי שתנהג היתר בביתה לעצמה בפסח. אך אם הולכת לבית הוריה, מותרת לאכול. ואשכנזיה הנשואה לספרדי, באם רוצה לנהוג היתר בקטניות, רשאית, אך תעשה התרת נדרים תחילה.
- קבלה מה'צמח צדק', שאין לאכול צנון בפסח. כמו-כן, אין לשתות משקה אלכוהולי אפילו עשוי מתפוחי אדמה וכדומה.
- בעל התניא כותב שנוהגים שלא להשתמש בפסח ב'ציפורן' ו'כורכום'. כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש כותב, שאין משתמשים גם ב'קידה' ו'קינמון'.
- קבלה מ'בעל התניא', שאין מכבדים בפסח אדם אחר במאכל ומשקה, אך יכול לקחת לבד.
הלכות הגעלה
- סוגי הכלים והכשרםכלי חרס שהשתמש בהם במשך השנה בחמץ – אין אפשרות להגעילם ולהכשירם. ואם השתמש בהם רק בצונן, למנהג האשכנזים: אין להשתמש בהם כלל. ולמנהג הספרדים: יכול להשתמש על-ידי שימלא את הכלי כולו במים ל-24 שעות, ויעשה כן במשך שלשה ימים.
- כלי פורצלן וחרסינה, דינם ככלי חרס.